איזה יחס מקבלות הפרות?
פרה, ככל יונק ממין נקבה, מפיקה חלב רק לאחר המלטה. לאחר ההמלטה נלקח העגל מאמו; הזכרים ישמשו בתעשיית הבשר והנקבות בתעשיית החלב. ההפרדה בין העגל לאמו היא חוויה קשה לעגל היונק, וגם האם עשויה לבטא את מצוקתה באמצעות קריאות וגעיות, חיפוש העגל במקום בו ראתה אותו לאחרונה, רקיעות ברגליים וטלטולי ראש. התנהגות זו עלולה להימשך ימים לאחר שהוולד נלקח ממנה.
באמצעות ברירה מלאכותית הגדילו החקלאים את כמות החלב היומית הנשאבת מגופה של פרה לכ-40 ליטרים ויותר, בעוד שלפני עשורים ספורים שאבו מגופה של פרה לא יותר משמונה ליטרים חלב ביום. גופה של הפרה לא הותאם לשינוי, דבר המתבטא במחלות רבות, נכויות וכאבים. הלחץ העצום על העטין גורם לקריעת כלי-דם. כשגידי התלייה של העטין מתרפים - העטין צונח, הפטמות מזדהמות, ובצקות ודלקות עטינים מתפתחות במהירות. פטמות "מיותרות" עשויות להחריף תופעות אלו, ולכן הן נכרתות באמצעות מספריים חדים, ללא משככי כאבים.
ברפתות החלב - סדרה של פעולות אלימות נעשות בגופה של הפרה, ללא אלחוש או הרדמה: צריבת מספר בכוויה על עור מגולח, טילוף, גזירת פטמות "מיותרות" ועוד. כמו כן, גדיעת קרניים אמורה להתבצע תוך שימוש בחומר מאלחש, אולם אין כל אכיפה של תקנה זו ברפתות.
אף על פי שתוחלת חייה הטבעית של הפרה עולה על 20 שנה, פרות במשקים מודרניים נשחטות בגיל שלוש עד שש שנים. פרות רבות מתמוטטות קודם להבאתן לשחיטה מאפיסת כוחות, וכדי לפנותן גוררים אותן על הקרקע כשהן קשורות בשרשרת, או דוחפים אותן על-ידי מלגזה. התוצאות: פציעות וחבלות חמורות, קרעים ברצועות ושבירת עצמות.
לכתבות ותחקירים נוספים בנושא:
- חותכים קצוות - גוף הפרה, זירה של אלימות
- מיתוס מול מציאות - ניפוץ מיתוסים רווחים לגבי תעשיית החלב
- העטינים מתנפחים - מחלות ונכויות כתוצאה מהעיוות הגנטי
- יום הולדת עצוב - סיפור לידתו של עגל בקיבוץ בצפון הארץ
- עגל וחלב אמו - כתבה מקיפה על תעשיית הבקר לבשר ולחלב
- טלף אותי ברכות - טלפיים מעוותים ועניין בהפחתת סבל הטילוף
פרה נמשכת באפה כדי שלא תברח במהלך גדיעת קרניים
פרה שקרסה מאפיסת כוחות ננטשת לגסוס לאט מחוץ לרפת
הלחץ המוגזם על העטין יוצר דלקות עטינים